1. לאחר שמיעת ראיות הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:
(א) סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין");
(ב) תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין;
(ג) חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.
2. בהכרעת הדין נקבע, כי בתאריך 15.2.2012, בסמוך לשעה 08:00 בבוקר, יידה הנאשם שתי אבנים לעבר אוטובוס נוסע, שהסיע תלמידים לבית ספרם. אבן אחת פגעה בחלון שלצד הנהג, וניפצה אותו. אבן שניה פגעה בחלון האחורי של האוטובוס, וכתוצאה מהפגיעה בחלון נפגעה ילדה מנוסעי האוטובוס.
3. להבדיל מהמקרים בהם אנו מורגלים, שאבנים נזרקות לעבר כלי רכב על רקע לאומני, הרי שבמקרה שלפני הנאשם יידה את האבנים על רקע כעסו של הנאשם על נהג האוטובוס, אשר זמן מה קודם לכן היה מאורס לאחותו של הנאשם. כעולה מעדות הנאשם ועדותו של דודו שנכח במקום, כאשר האוטובוס עבר לידו, בעת שהיה בפניה בצומת שסמוך לבית הספר אליו הסיע את הילדים, נהג האוטובוס קילל אותו ועשה לעברו תנועות בידיו. אציין, כי הנאשם לא שמע את נהג האוטובוס מקלל אותו, אך כך התרשם לאור תנועות שפתיו.
4. באת כוח המאשימה עמדה על חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן על חומרת יתר העבירות שבוצעו על ידי הנאשם. לטענת באת כוח המאשימה, יידוי האבן על האוטובוס הנוסע, סיכן באופן ממשי את בטיחות התלמידים שהוסעו בו. אם לא די בכך, כי אז לאחת הילדות נגרמה פגיעה של ממש, עקב כך שנפגעה משברי הזכוכית של החלון האחורי שנפגע מהאבן השניה שיידה הנאשם.
לדעת באת כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם במקרה שלפני נע בין 2 שנות מאסר לריצוי בפועל ועד 4 שנים לרצוי בפועל, ולצד עונש המאסר יש להטיל על הנאשם מאסר מותנה וחובה לפצות את הילדה שנפגעה.
5. בא כוח הנאשם טען, כי העבירה שנעברה על ידי הנאשם אינה נגועה בחומרה יתרה. לטענת בא כוח הנאשם, בשעת ביצוע העבירה האוטובוס היה בנסיעה איטית, והאבנים שהנאשם יידה לעברו, היו אבנים קטנות וקלות. לטענת בא כוח הנאשם, תגובתו של הנאשם, גם אם אין מקום להצדיקה, הייתה התנהגות אימפולסיבית, ללא תכנון מוקדם, שהגיבה להתנהגות נהג האוטובוס, עמו בינתיים נעשה הסכם סולחה (כפי שנהג האוטובוס עצמו העיד במהלך המשפט (עמ' 29 לפרוטוקול, בשורה 29). בא כוח הנאשם טען, כי הנאשם הפעיל שיקול דעת לא נכון ולא אחראי, אך כאשר נודע לו שהוא דרוש לחקירה הסגיר את עצמו. עוד הוסיף בא כוח הנאשם, כי לנאשם לא הייתה כל כוונה לפצוע מישהו מנוסעי האוטובוס, והוא מצטער על המעשה שעשה.
6. אף הנאשם אמר בדבריו, כי לא התכוון לפגוע בילדים, וכי הוא מצטער על המעשה שעשה.
7.
ענישה במקרה של ריבוי עבירות (סעיפים 40יג ו- 40יד(4)) לחוק העונשין:
(א) מצוות המחוקק היא, כי במקרה בו אדם הורשע במספר עבירות, המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם "לאירוע כולו". לעומת זאת, כאשר העבירות בהן הורשע אדם מהוות מספר אירועים, כי אז יש לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים גם יחד.
(ב) במקרה שלפני הורשע הנאשם בשלוש עבירות, המהוות אירוע אחד. על כן, מתחם העונש ההולם ייקבע לכל העבירות גם יחד.
8.
קביעת "מתחם העונש ההולם" (סעיפים 40ג, 40ט' - 40י"א לחוק העונשין):
(א) העיקרון המנחה בקביעת "מתחם העונש ההולם" הוא "עיקרון ההלימה". בקביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירה (וראו סעיף 40ט לחוק העונשין), ובין היתר יש להתחשב בפגיעה בערך החברתי המוגן והנזק שנגרם, או שעלול היה להיגרם, כתוצאה מביצוע העבירה. כמו כן יש לתת הדעת להרתעת הרבים.
(ב) על חומרת העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה עמד בית המשפט העליון במספר פסקי דין, ונקבע כי עבירה זו מחייבת ענישה של ממש בשל הסיכון הכרוך בה. אמנם, העבירה שעבר הנאשם לא נעברה על רקע לאומני, ואפשר כי הנאשם הגיב למה שנחזה היה בעיניו כפרובוקציה של נהג האוטובוס, אבל, עדיין יש לזכור, שהנאשם יידה אבן על אוטובוס שהסיע ילדים לבית ספרם. האבן הראשונה ניפצה את החלון שליד מושב הנהג, ולא יהיה זה נועז לשער, מה היה קורה לנוסעיו של האוטובוס אילו הנהג היה מאבד כתוצאה מכך את השליטה באוטובוס. אוסיף ואציין, כי האירוע אירע בקרבת בית הספר, ואף מחוץ לאוטובוס היו אנשים שהביאו את ילדיהם לבית הספר.
(ג) הגם שבפסקי דין שונים דן בית המשפט בחומרתה של העבירה העיקרית בה הורשע הנאשם, לא ניתן לדלות מתוך הפסיקה מתחם ענישה מקובל, והעונשים נעים מ- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד שנתיים מאסר (וראו למשל: ע"פ 255/88
פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.7.1988) - שם נדון קטין, ששכנע את חבריו ליידות אבנים על רקע לאומני, ל- 12 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 380/88
פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.8.1988) - שם נדונו ארבעה נאשמים, שיידו אבנים על אוטובוס על רקע לאומני, לעונשי מאסר שונים, שנעו בין 5 חודשים ל- 18 חודשים לריצוי בפועל; ע"פ 8280/11
בכר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.4.2012) - שם נדון המערער לעונש מאסר של 10 חודשים לריצוי בפועל, בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה במזיד וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; ע"פ 6508/02
פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.2.2003) - שם נדון הנאשם ל- 8 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 4760/11
פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.6.2012) - שם נדון נאשם קטין ל- 5 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות, בעקבות יידוי אבנים לעבר ג'יפ של משמר הגבול, על רקע לאומני).
(ד) אף הפסיקה שבאי כוח הצדדים הניחו לפני לא מסייעת לקבוע את מתחם העונש ההולם, שכן כל אחד מהצדדים, הציג את הפסיקה המתווה את מתחם העונש ההולם המשרתת את טיעוניו, והרי לא זו המטרה בקביעת מתחם העונש ההולם.
(ה) על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור, שמתחם העונש ההולם, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה שלפני, הוא בין 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל (עם אפשרות לרצות את העונש בעבודות שירות) ועד 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל.